פסק-דין בתיק ע"א 9074/07

1.      ערעור על החלטת כב' יו"ר ההוצל"פ (מר אורי פוני) לפיה נדחתה בקשתו של המערער לבטל את הליכי מימוש משכון בטענת פרעתי.

2.      המערער מנהל ובעל מניות בחברת א.י.ר.ש השקעות ונכסים בע"מ (להלן: "החברה"), משכן נכס לטובת בנק דיסקונט (המשיב) להבטחת כלל חובותיה של החברה, וביניהן אשראי שנלקח למען רכישת נכס מקרקעין מחברת מ.ת.ר בע"מ בניהולו של מר הרי  לימור (להלן - חברת מ.ת.ר ולימור בהתאמה). עסקת הרכישה לא התממשה אף שהחברה העבירה לחברת מ.ת.ר. כ- 100,000$ על חשבון הרכישה, סכום אותו קיבלה כאשראי באמצעות סניף המלך שלמה של הבנק המשיב, שם התנהל חשבונה. לטענת המערער, הוסכם בין המנהל האזורי של בנק דיסקונט לבינו, כי חברת מ.ת.ר תשיב את הכספים ששולמו עבור הרכישה, באמצעות הלוואה שייתן הבנק למר לימור, באמצעות חברה אחרת שבבעלותו (הרי לימור סחר ושירותים בע"מ - להלן: חברת סחר ושירותים) שחשבונה מתנהל בסניף אחר של הבנק (סניף רחביה), ובכך תיסגר יתרת החובה של החברה וישוחרר המשכון הרובץ על הנכס. בהמשך, זיכה מנהל סניף המלך שלמה של הבנק (מר מלמד) את חשבון החברה בסניף המלך שלמה וכנגד זיכוי זה הוא חייב את חשבונה של חברת סחר שירותים בסניף רחביה. פעולה זו לא אושרה על ידי סניף רחביה שהחזיר את החיוב, וזאת משום שההלוואה לחברת סחר שירותים לא אושרה משום שחסרה חתימתו של ערב על ההלוואה וכך לא נוצר בחשבונה של חברת סחר שירותים כיסוי לפעולת הזיכוי שנרשמה בחשבון החברה. פעולות אלה, של זיכוי חשבון החברה תוך חיוב חשבון חברת סחר שירותים וביטול הפעולה, חזרו ובוצעו שלוש פעמים עד שבסופו של דבר בוטל זיכוי חשבון החברה על ידי הבנק מהטעם של העדר כיסוי שמקורו בכך שההלוואה לחברה סחר שירותים לא אושרה. המערער טען, כי עם זיכוי חשבון החברה בפעם הראשונה, נפרע חוב החברה לבנק ועל כן לא ניתן לממש את המשכון. עוד טען המערער, שכל הפעולות שביצע הבנק בחשבון החברה נעשו שלא כדין, ללא הרשאה והן מהוות גזל רכושה. 

3.      יו"ר הוצל"פ קבע בהחלטתו, כי חשבון החברה זוכה בפעולה יזומה של מר מלמד, מנהל הסניף בו נוהל חשבון החברה שהיה קרוב משפחה של אחד ממנהלי החברה, ולא על פי הודעת זיכוי שהייתה אמורה להתקבל מהסניף בו התנהל חשבונה של חברת סחר שירותים. מחומר הראיות, השתכנע יו"ר ההוצל"פ שבפועל לא הופקדו סכומים בחשבון החברה. בהחלטה נקבע כי "במצב דברים זה, כאשר סניף המלך שלמה [הסניף בו התנהל חשבון החברה] מבצע זיכויים מבלי שקיבל אישור לכף מסניף רחביה, וזאת בניגוד לנהלי המשיב וכמקובל בענף הבנקאות אין לומר כי יש בסיס להסתמכות החיוב על פעולותיו של מר מלמד על מה לסמוך. העובדה כי מר מלמד לא פעל כפי שבנקאי סביר אמור לפעול ובניגוד לנהלים המקובלים אינה יכולה לסייע לחייב". עוד נקבע בהחלטה, כי העובדה שהחברה והמערער השתהו בהגשת הבקשה, ידעו על הקשיים בקבלת ההלוואה, ונטלו בעקבות ביטול הפעולות הלוואה אחרת מאותו סניף על מנת לפרוע את האשראי (ולעניין זה אין רלוונטיות לכך שגורם אחר פרע את ההלוואה), מלמדת שלא היה דופי בפעילות הסניף. לפיכך, נקבע שביטול הזיכוי בהעדר כיסוי בחשבון חברת סחר שירותים נעשה כדין, ועל כן ההלוואה לא נפרעה וניתן לממש את המשכון.

4.      המערער טוען בערעור, כי מאחר שהכסף הועבר לראשונה לחשבון החברה כדין (לשם השבת הכספים שהתקבלו בעסקה שבוטלה), הרי שלבנק לא הייתה זכות לשלוח ידו לחשבון החברה ולבטל, ללא הסכמתה, את הזיכוי. לבנק הייתה נוצרת עילת השבה לו הזיכוי היה נעשה שלא כדין, אולם זה אינו המקרה שלפנינו, מה גם שהבנק היה מעורב בכל ההליכים ואילו המערער והחברה לא ידעו על הקשיים בהשגת ההלוואה ופעלו בתום לב. לטענת המערער במקרה זה אין מדובר בטעות מחשב (הואיל וסכומי החיוב והזיכוי אינם זהים), וגם אם טעה המשיב, כטענתו, משום שההלוואה לחברת סחר שירותים לא אושרה על ידי סניף אחר, הרי שלבנק קמה עילת תביעה נגד חברת סחר שירותים בלבד ולא כלפי חברת א.י.ר.ש. המערער מוסיף, שגם אם לבנק עומדת זכות השבה כלפי החברה, הוא אינו יכול לשלוח ידו בחשבון החברה (בדרך של ביטול הזיכוי), ועליו לפעול בדרך של הגשת תביעה בבית משפט, שכן לעשיית דין עצמית זו, שבה פעל הבנק, לא ניתנה הסכמת המערער ואין לה בסיס בחוק. המערער מוסיף וטוען שראש ההוצל"פ טעה משייחס חשיבות לכך שמנהל סניף המלך שלמה ביצע זיכויים ללא אישור סניף רחביה ובניגוד לנהלים ולכך שבחשבונה של חברת סחר שירותים לא היה כיסוי לזיכוי. לבסוף טוען המערער שראש ההוצל"פ טעה כאשר התעלם מהסתמכות החברה על הסיכום עם מנהלי הבנק אשר היו מעורבים בעסקת המקרקעין וביטולה.   

5.      המשיב שולל את טענות המערער מכל וכל. לטענתו, מנהל סניף המלך שלמה של הבנק, מר מלמד, פעל על דעת עצמו, כנראה בשל לחץ משפחתו, ולכן שב והוציא חיובים לסניף ברחביה אך חיובים אלה הוחזרו מיד עם קבלתם. לפי הנהלים של הבנק, הסניף בו התקבלה ההלוואה (סניף רחביה) שעל יסודה נועד להתבצע זיכוי חשבון החברה (בסניף המלך שלמה), הוא שהיה אמור לשלוח את הודעת הזיכוי לסניף המלך שלמה, ולא כפי שאירע בענייננו, כאשר הסניף שבו נמצא החשבון המזוכה שלח הודעת חיוב לסניף בו נמצא החשבון שהיה אמור להיות מחויב כנגד הזיכוי. לכן, פעולתו של מר מלמד בוצעה בניגוד לנהלים והיא אינה יכולה לזכות את החברה. לטענת המשיב, מקום ששולמו כספים ללקוח בשל רישום לא נכון בספרי הבנק, האחרון זכאי להשבת הכספים אלא אם כן יראה הלקוח שהוא שינה את מצבו לרעה על יסוד הרישום, דבר שלא התקיים במקרה שלפנינו. הבנק מוסיף וטוען, שלאור משכי הזמן הקצרים שחלפו בין כל אחת מפעולות הזיכוי לבין ביטולה, המערער אינו יכול לטעון להסתמכות, מה גם שהוא והחברה ידעו על הקשיים בהשגת ההלוואה, שכן מר שרון, שגם הוא היה המנהל והבעלים של חברת א.י.ר.ש, היה גם אחד מהבעלים של חברת סחר שירותים וידע היטב שההלוואה לחברה לא ניתנה. כמו כן הבנק טוען כי העובדה שהמערער נטל הלוואה אחרת, לאחר ביטול הזיכוי, כדי לכסות את יתרת החובה בחשבון החברה ואף העובדה שהסכים למשכון מחדש של הנכס (לאחר חלוקת הנכס בספרי המקרקעין) מעידות על כך שגם הוא הבין והסכים לקיומו של החוב.

6.      לאור הראיות שהוצגו בפני ראש ההוצל"פ אנו סבורים שהיו בפני ראש ההוצל"פ ראיות המבססות את המסקנה שזיכוי חשבונה של החברה בסניף המלך שלמה של הבנק היה שגוי ואף עמד בניגוד לנהלי הבנק, מאחר שההלוואה לחברת סחר שירותים לא בוצעה, ועל כן לזיכוי זה לא היה כיסוי. גם אם נראה בזיכוי זה תשלום שביצע הבנק לחברה, הדין הוא ש"מקום בו שילמו כספים ללקוח בעטיו של רישום בלתי נכון בספרי הבנק רשאי הבנק לקבל חזרה את הכספים הללו ... והבנק יהיה מנוע מלבקש את החזרת הכספים הללו, רק אם הלקוח יראה כי הוא שינה את מצבו לרעה משום שסבר שהרישום כן היה נכון" (ע"א 48/75 בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח' נ' גרינשטיין את בריל בע"מ ואח', פ"ד לא(2), 372, 377). במקרה שלפנינו, שני התנאים לא התקיימו. לאור פער הזמנים הקצר שבין הזיכוי לבין ביטולו, המערער או החברה לא שינו את מצבם לרעה על יסוד הזיכוי (מצב אשר עשוי להתקיים, למשל, במקום שבו הועברו הכספים לצד שלישי) וכפי שקבע ראש ההוצל"פ, החייב אף ידע כי ההלוואה של חברת סחר שירותים בסניף רחביה לא התקבלה עקב קשיים שהתעוררו בהשגת ערבים (מסקנה הנתמכת בכך ששותפו של המערער - מר שרון - שהיה ממנהליה של חברת א.י.ש.ר ואשר טיפל בחשבון החברה בסניף המלך שלמה, היה גם אחד מבעליה של חברת סחר שירותים, והיה אמור לחתום על מסמכי ההלוואה שהייתה אמורה להינתן לאותה חברה).

7.      בהנחה דלעיל, שלבנק הייתה זכות השבה כלפי החברה, עולה השאלה האם הבנק היה רשאי לממש זכות זו בדרך של ביטול הזיכוי, דרך שהמערער רואה בה משום עשיית דין עצמי אסורה, או שהיה עליו להגיש תביעת השבה נגד החברה. לדעתנו, לשאלה זו אין חשיבות במקרה שלפנינו. זאת, משום שהמשכון ניתן להבטחת כל חובותיה של החברה לבנק  וחובות אלה כוללים גם את החוב שמקורו בזכות ההשבה שצמחה לבנק כלפי החברה עקב הזיכוי השגוי. משמע, גם אם תתקבל טענת המערער שההלוואה שניתנה להבטחת האשראי שהוענק לחברה לשם רכישת הנכס נפרעה בשל הזיכוי (המוטעה), זיכוי מוטעה זה הצמיח לבנק זכות השבה כלפי החברה והמשכון משמש גם להבטחת פירעונו של החוב שמקורו בזכות זו.

8.      התוצאה היא שהערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב הוצאות הערעור וכן שכ"ט עו"ד בערעור בסכום של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ב' באב, תשס"ז (17 ביולי 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין.

______________                 _______________                          _____________                                                                                                                

עדיאל יהונתן, שופט                מזרחי מרים, שופטת                           עזרא קמא, שופט

                                                                                                               התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: